ה. תמיכה וסולידאריות משפחתית וחברתית 1. מחקרים בארץ ובעולם מצביעים כי תמיכה משפחתית וסולידריות חברתית הם ממשאבי החוסן החשובים ביותר עבור ילדים ומבוגרים. נוכחות הורית מרגיעה ואווירה משפחתית תומכת משדרים לילד תחושה של ביטחון, מאפשרים פריקת עומסים רגשיים ועוזרים להתארגנות פנימית במצבי משבר. תמיכה חייבת להתחשב בצרכי הילד ורמת התפתחותו.2. מגע פיזי מכיל (חיבוק או טפיחה על הכתף), הצטרפות למשחק, עשיית פרויקטים משותפים בבית, ארוחות משפחתיות, טיולי משפחות, שיחות עם ההורים וכד' תורמים להתמודדותו של הילד עם המצב.3. שילובו של הילד בפרויקטים שכונתיים או קהילתיים כמו ניקיון הסביבה, אימוץ חיילים בודדים או אפילו הגנה אזרחית יוצרים תחושה של ערבות הדדית ושותפות גורל.

ו. שמירה על השגרה1. הורים רבים מודעים לתופעה ששינוי בשגרת החיים היום- יומית, אפילו בשל סיבות חיוביות, עלול להשפיע לשלילה על התנהגותם של הילדים.2. הורים ייטובו לעשות אם ישמרו על שגרת החיים של ילדיהם, היינו, קימה ושינה בזמנים קבועים, ארוחות מסודרות, יציאה לחוגים וקיום פעילויות שגרתיות.3. אין לוותר על קיום חובותיהם של הילדים כגון ניקיון החדר או הכנת שיעורי בית רק בשל מצב הלחץ הביטחוני.4. במידה וקיום השגרה אינו מאפשר, יש ליצור שגרה חלופית הדומה באופייה לשגרה הקודמת של הילד.

ז. הפעלה1. פעילות אקטיבית מחזירה לילד את התחושה של שליטה עצמית.2. פעילות פונקציונאליות (פעילות המכוונת למימוש מטרה) כמו עזרה בבית או שמירה על אחים צעירים מביאות לתחושה של שלטיה, מסיחות את דעת הילד ומעלות את ערכו העצמי.3. פעילות לא פונקציונאליות (פעילויות ללא מטרה מוגדרת) כמו משחק, ריקוד, ספורט וכיוב', משחררות את המתח הגופני ונותנות תחושה של הנאה.

ח. יצירת חוויות מרגיעות ומהנות1. לאפשר ואף לעודד ילדים ובני נוער לעסוק בפעילויות מרגיעות ומהנות כגון שמיעת מוסיקה, צפייה בסרטים ובהצגות, הליכה לטיולים, השתתפות במסיבות ובמפגשים חברתיים, בילויים מחוץ לבית (בתנאי אבטחה נאותים!), לימוד תרגילי הרפיה וכד'. פעילויות אלו מסיחות את דעתם של הילדים מהאיום, משפרות את מצב הרוח ופורקות את המתח הגופני.2. לקבל ולעודד שימוש בהומור באמצעות צפייה בסרטים קומיים, סיפור בדיחות וראיה של הצד האבסורדי שבחיים. הומור נחשב כאחד מהכלים החשובים בהגברת החוסן האישי.ט. עזרה בפתרון בעיות ובקבלת החלטותמצב של אי וודאות ולחץ מגביר את תחושת הבלבול וחוסר האונים ומקשה על ילדים בפתרון בעיות ובקבלת החלטות. תפקידם של ההורים הוא:1. לעזור לילדים לבדוק את האלטרנטיבות השונות, לבחון את סדרי העדיפויות שלהם, להעריך את תוצאות בחירותיהם ולקבל החלטות ברות- יישום.
2. לעזור לילדים לפרק בעיות למשימות קצרות טווח שיבטיחו את מימושם ולתת להם חיזוקים על הצלחותיהם. הצלחה מגבירה בקרב הילד את תחושת השליטה והביטחון העצמי.

הורים ימנעו מ:
הצפת ילדיהם בתחושות קשות (פחד, ייאוש, או זעם) שהם חווים.
הגבלה קיצונית של פעילויות ילדיהם.
מתן לגיטימציה להתנהגויות הימנעותיות ממושכות.
שינוי קיצוני בשגרת חייהם של הילדים.
ביקורת, הטלת ספק ומניעה של תגובות ספונטאניות של ילדיהם.
מתן תוויות פתולוגיות לתגובות ילדים במצבי לחץ.
כפיה על ילדיהם פעילויות מהן הם חוששים.
כפיה על ילדיהם לחלוק את חוויותיהם הקשות.
התמודדות קלה (למשל מתן תרופות) עם תגובות ילדיהם מבלי להתייחס לרגשותיהם.
עצות\טיפיםתרגילי נשימה ושיטות להרגעה-תרגיל 1: קחו שאיפה עמוקה. נשמו דרך האף והוציאו את האוויר דרך הפה. בעת שאתם נושפים את האוויר באיטיות החוצה, עצמו את עיניכם והרגישו כיצד אתם מתחילים להירגע.קחו הפסקה קצרה בין נשימה לנשימה. המשיכו לנשום בצורה כזאת. שימו לב לנשימות שלכם.אפשר לנסות, בכל נשיפה, לדמיין ברכות את המלה "שקט". פיתוח חוסן:בכל אחד קיים הפוטנציאל לשרוד ולהתגבר על מצבי אסון וטראומה, אם כי לא תמיד באה יכולת זו לידי מימוש. מושג החוסן ( resilience) מתייחס לאותה יכולת באדם המאפשרת לו הסתגלות מוצלחת למרות סיכון וקשיים, ולעיתים אף צמיחה ותובנות חדשות. ניתן לומר כי חוסן הוא מערכת החיסון הנפשית שלנו מפני מצוקה ולחץ. חוסן אינו בהכרח תכונה מולדת. כמו מערכת החיסון בגוף  , הוא מושפע מ"התזונה הנפשית" של אנשים, ממצב הרוח ומכמות העזרה אותה אנו הם מקבלים מאחרים.גורמים שנמצאו מסייעים לפיתוח חוסן הם: מערכות יחסים תומכות, ידע על המצב, הזדמנויות להבעת רגשות, בריאות גופנית טובה, הומור, תחושת יוזמה ויכולת, ביטוי עצמי, מציאת משמעות ותקווה לעתיד (אופטימיות).כיצד להגיש סיוע מקצועי ולמי ניתן לפנות לסיוע?אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, פסיכיאטרים וכד') בעלי ידע בפסיכותרפיה של ילדים ומתבגרים, וחשוב מכל, בעלי מיומנות בתחום של מצבי דחק וטראומה, יבצעו הערכה באשר לצורך בהתערבות מקצועית. במידה ונקבע הצורך בטיפול, אנו סבורים, כי במרבית המקרים, טיפול לטווח- קצר המשלב התערבויות התנהגותיות , קוגניטיביות ודינאמיות בצרוף ייעוץ הורי והתערבות מערכתית, הם הדרך הנאותה להתמודדות עם קשיי ילדים ובני נוער. לעיתים התערבות קבוצתית (במיוחד עם מתבגרים) עשויה לתרום. במרבית המקרים אין צורך בטיפול פרטני ממושך.טלפונים :שירות פסיכולוגי נהריה (שפ"ח): 04-9510175תחנת חוף הגליל: 04-9955707/091 ער"ן:09-8848332נט"ל: 1-800-363363המרכז הישראלי לטיפול בפסיכו-טראומה: 02-6449666

למידע נוסף בנושא תרגילי ההרפיה, אנו ממליצים על אתר הבית של :ה-  Biofeedback Training  Center המציע תרגילים נוספים:www.ksu.edu/counseling/csweb/biofedbk/bfsample.html